לשקיפות של צבע יש מספר יתרונות בולטים: גמישות עיצובית, יכולת להתמזג עם רקעים שונים, ויצירת היררכיה ויזואלית. שקיפויות גם יכולות לצמצם את מספר הטוקנים הדרושים במערכת, מכיוון שצבע אחד עם שקיפויות שונות יכול לשמש למגוון מטרות.
דוגמה מצוינת לניצול יתרונות השקיפות נמצאת ב-Material Design, שם שקיפויות משחקות תפקיד מרכזי במערכת ה-theming. בגישה של מטריאל, צבע ראשי אחד עם רמות שקיפות שונות יכול לשמש ליצירת מגוון גוונים של אותו צבע – החל מהדגשות עדינות ועד רקעים וצבעי סטייטים בקומפוננטות. כשבוחרים להחליף את הצבע הראשי, כל הווריאציות השקופות משתנות בהתאמה, מה שמאפשר יישום קל של טימים שונים מבלי להגדיר מחדש עשרות טוקנים.
יחד עם זאת, יש גם חסרונות:
- אתגרי נגישות שנובעים מקונטרסט לא עקבי בין האלמנט עצמו לבין הרקע
- תוצאות לא צפויות כשצבע האלמנט מתערבב עם רקע לא ידוע
- רגישות לשינויים עיצוביים, לדוגמה: אם רקע הממשק משתנה בגרסאות עתידיות של המוצר, האלמנטים השקופים עלולים להיראות אחרת מהמתוכנן, מה שידרוש בדיקה מחודשת של העיצוב
- שימוש מוגזם בשקיפויות, בעיקר כשאלמנטים נערמים בשכבות זה על זה, עלול להקשות על הקריאות ולגרום לבלבול ויזואלי
עקרונות מנחים לשימוש בשקיפות צבע במערכת העיצוב:
- השתמשו בשקיפויות במקומות אסטרטגיים שבהם הגמישות העיצובית והיכולת להסתגל לרקעים שונים חשובות
- הגבילו את השימוש בהן למקרים שבהם יש לכם שליטה על סביבת התצוגה
- הגדירו טוקנים ברורים לשקיפויות לצורך שמירה על עקביות בממשק
- הקפידו לבדוק את יחסי הקונטרסט בתנאים שונים
- העדיפו צבעים אטומים וקבועים במקומות שבהם נגישות היא שיקול מרכזי ובאזורים קריטיים לקריאות מיטבית
מהניסיון שצברנו 